עקרונות הרפואה הנטורופתיתעקרונות הרפואה הנטורופתית
עקרונות הרפואה הנטורופתית מובעים בארבעה מונחים לטיניים:
קודם כל אל תזיק (Primum non nocere)
הראיון הראשון הארוך עם המטופל מאפשר לרופא הנטורופת להכיר את האדם ומצבו טוב יותר מאשר רופא קונבנציונלי. הרופא הנטורופת שואף להיות מעודכן לגבי מצבו של המטופל ומכבד סוגי טיפול אחרים שבהם משתמש המטופל במקביל לטיפול הנטורופתי. הוא מביא בחשבון מידע רפואי רלוונטי (כולל דיאגנוזות קיימות ותוצאות של בדיקות מעבדה), דבר הממזער את האפשרות לגרימת נזק למטופל בשל בורות בנוגע למצבו הבריאותי. והחשוב מכל: שיטות טיפול נטורופתיות הן לרוב בטוחות מאוד ונטולות תופעות-לוואי.
כוח הריפוי של הטבע (Vis medicatrix naturae)
לגוף האדם ישנה יכולת מובנית לבנות, לשמור ולשקם את בריאותו. תפקיד הרופא הוא לסייע לתהליך זה תוך הסתמכות על יכולת הריפוי הטבועה בכל יצור חי.
הסר את הגורם (Tolle causam)
יש לחשוף את הגורמים המונחים ביסוד המחלה ולטפל בהם על מנת שהאדם יוכל להחלים לחלוטין. ברוב המקרים, סימפטומים הם ביטוי לניסיונותיו של הגוף לרפא את עצמו – והם אינם המחלה עצמה. לכן, אין לדכא את הסימפטומים על ידי טיפול מקומי מבלי התחשבות נאותה במצבו הכולל של האדם. הגורמים למחלה יכולים להתרחש ברמות שונות: פיסית, שכלית, רגשית ורוחנית. לעתים קרובות, נמצאים גורמי המחלה במערכת גופנית שונה או מרוחקת מבחינה אנטומית מן המקום בו מופיעים הסימפטומים. על הרופא הנטורופת להעריך מהן הסיבות המונחות ביסוד המחלה בכל הרמות הקיימות, תוך שהוא מכוון את הטיפול אל שורשי המחלה ולא אל הביטוי הסימפטומטי שלה.
ללמד (Docere)
ביסודו של דבר, נתפסות בריאות ומחלה כמצבים של האורגניזם כולו, עד שיוכח אחרת. גישה זו סותרת את גישת הרפואה הקונבנציונלית, על פיה מחלה היא תופעה מקומית עד שיוכח אחרת. הרופא הנטורופת חייב לטפל במכלול האדם על ידי התחשבות בכל הגורמים הללו. במקרה האופטימלי, יוביל הטיפול מעבר להקלת הסבל בלבד – למניעה של מחלה עתידית, ובסופו של דבר, ליכולת גדולה יותר של המטופל להגשים את המטרה הנעלה של קיומו, תהא אשר היא תהא עבור כל אדם ואדם.
